|
טוב, לא עלה לי רעיון לפינה כרגע אבל אני לא רוצה לא להוציא פינה ולגרום לכם לפספס פרק נוסף ברשומות הקן של פוראט רק בגלל שאין פינה- קריאה מצחיקה ומהנה.
פרק ו'- הצלוחית החסרה ושוב ממשיכים גיבורנו הנאצלים- פוראט, סיד, קנטה וחברתם החדשה למסע- ירח, בדרך ל... "לאן אנחנו הולכים בכלל?" שאל קנטה. "לליגה כאילו?" אמר סיד. "כן, אני יודע, אבל איפה הליגה?" "לא יודע, שאל את פוראט..." "פוראט!" "מה, אני? אה כן, כמובן!" פוראט פרש לפניו מפה. "עלינו ללכת צפונה- למכון הבא!" "פוראט..." "מה?" "המפה שלך הפוכה." "אההה... זה מסביר די הרבה בעיות בהבנה..." פוראט הפך את המפה. "כן..." שאלו כולם בציפיה. "אה, מצויין! אם נמשיך בדרך נגיע למחוז חפצנו!" קבע פוראט וספק את כפיו. "יופי!" חייכו ירח וקנטה אך סיד רק שילב את ידיו ונחר. "נמשיך באיזו דרך?" הוא שאל. "הדרך הזאת כמובן." התבלבל פוראט. "ובאיזה כיוון?" המשיך לחקור סיד. פוראט הביט שוב אל המפה. "לצד השני..." אמר פוראט בשקט. "אני באמת חושב שעליכם להסתובב. בחיי אין לכם חוש כיוון!" כולם נאנחו וקיללו את פוראט באותו זמן מה שגרם לפוראט לחשוב שאלו מילמולי הסכמה. "אז קדימה, אני מתכוון אחורה!" הוא קרא. "עצרו!" נשמע קול עמוק וחד לפתע מלמעלה. כולם הסתכלו ישר אל ראש הצוק אשר הלכו למרגלותיו פרט לפוראט שנשכב אל האדמה והשתחווה אפיים. דמות עמומה, לבושה שחורים עמדה שם. לפתע קפצה הדמות מהצוק. כולם (פרט למישהו מסויים) הביטו אל הדמות בהערצה. בקול ריסוק עצמות התרסקה הדמות על החול. "הוא התרסק! בואו, חייבים לעזור לו!" קראה ירח ותפסה את קטה באוזנו משהחל למחוא כפיים. הם רצו אל הדמות שהחלה לקום על רגליה. "אני הוא גוטריקס!" אמר והצליח להניף את גלימתו מכוסת הבוץ בהידור ואחר נפל שוב על הבוץ. "אתה בסדר?" שאלה ירח. "מובן שאני בסדר. אך באתי להזהיר אתכם מסכנה. מישהו עוקב אחריכם!" הוא אמר בנימה דרמתית. "מי זה" איך הא נראה?" שאל סיד. "לא הוא, הם. והם לבושים בשחור, זה כל מה שאני יודע." השיב גוטריקס. קנטה הביט לאחור בחשש, ואז למרגלותיו ולפתע החל לברוח בצעקות. ירח הגיבה בקול של בהלה אך סיד רק נראה אף יותר אדיש ממה שהיה לפני כן. ירח ניחשה שבטח עוד מעט יגיד שזה מצב סביר שמישהו רודף אחריך ושזה בסך הכל משהו כמו... "צוות רוקט, לא משהו רציני." נפנף סיד בידו ועצר את קנטה כשהלה החל לעלות על עצביו בריצתו סביב. "צוות רוקט רודף אחרי אש! לא הגיוני שירדפו אחרינו!" אמרה ירח. "תתעוררי, אש לא קיים במציאות, הם בטח רודפים אחרינו!" אמר סיד. "אתה צודק..." היא הסכימה. "ואם הם בשחור אז הם בודאי בוץ' וקסידי." אמר סיד. "אני מציע שנתכונן לגרוע מכל! יש לך פוקימון, ירח?" "כן, אבל נדמה לך שאני אגלה לך מי זה?" "למה לא?" היא רק משכה באפה ושילבה את ידיה בעקשנות. "מה שמשאיר אותך גוט-" סיד פער את עיניו. "גוטריקס? לאן הוא נעלם?" "לא חשוב, אני מציע שנתחיל ללכת למכון הבא, אם הם מאחורינו אז המקום הכי בטוח זה המכון, שמלפננו." אמר קנטה בחכמה. "יש משהו חשוד מאוד בבחור הזה..." הרהר סיד בקול. לפתע הגיח פרצוף של איש מתוך החול. "לכך אחד מכם יש כוח מיוחד, עליכם לדעת כיצד להשתמש בו בחוכמה! אחרי שתגלו בו תוכלו לשלוט בו טוב יותר!" אמר האיש. "מה, לכולנו?" סיד הביט בפיקפוק באיש. "מאיפה הגעת למסקנה הזו?" "אני-" לפתע הייתה מערבולת חול נדירה במיוחד שקוראת פעם אחת במיליארד שנה (במקום רנדומלי בעולם) בדיוק במקום בו היה הראש של האיש והאיש נעלם בתוך האדמה בצרחות. סיד הפנה את ראשו אל ירח וקנטה. "טוב, כמו שהתחלתי לומר, עלינו לגלות את הכוחות שלנו, ושל הפוקימונים שלנו בשביל להילחם בבוץ' וקסידי." הוא אמר. "בואו נתחיל ללכת למכון!" אישרה ירח. "קדימה!" קרא קנטה ושלושתם החלו הולכים לכיוון המכון הראשון. המשך יבוא... |