| כתב-פוראט,מנהל האתר |
|
"טררררררר" ריי כיבה את השעון המעורר. "אה… מה השעה?" הוא מילמל והסתכל בשעון. השעה הייתה שש וחצי. "למה כיבנתי את השעון לשעה כזאת מוקדמת?" שאל ריי את עצמו. "כמובן!" הוא מחה כף. "היום אני מקבל את רישיון הפוקימון שלי! היום אני יוצא למסע!" ריי מיהר בהתלהבות ויצא ישר אל עבר מעבדת העיר פיינט. הוא ידע שאימו תדע איפה הוא. בעיר פיינט כמעט ולא נראו מכוניות בשעה זאת והכל היה שליו. המעבדה של פרופסור אניטה הייתה בקצה ההפוך מביתו של ריי ולקח זמן להגיע לשם. ריי הביט אל הנוף הקייצי. הפרחים ליבלבו, השמש עדיין לא זרחה בכל כוחו בשעה זאת ומזג האוויר היה מצויין ממש. מצויין ביחוד להתחלת מסע פוקימונים. 
כשראה ריי את המעבדה מרחוק הוא רעד. לצאת למסע פוקימונים זה היה חלומו של ריי. זה היה יום הולדתו המאושר ביותר. הודות וידע שביום הולדת זה הוא יקבל את רישיון הפוקימון שלו. ריי הגיע לפתח המעבדה בידיוק כשילד אחר הגיע אליה. לילד היה שער שחור והוא גם נראה לחוץ. "שלום" פנה אליו ריי. "שלום, גם אתה מתחיל היום את המסע?" שאל הילד. "כן, קוראים לי ריי." אמר ריי. "לי קוראים דרג" אמר הילד. "מעניין איזה פוקימונים יש לפרופסור אניטה." אמר ריי לדרג בשעה שניכנסו למעבדה. "נכון… אני לא בטוח שהיא התעוררה כבר בשעה כזאת" אמר דרג בחשש. "זה בסדר, ידעתי שיהיו ילדים שלא יוכלו לחכות יותר. לכן קמתי מוקדם מאוד היום." פרופסור אניטה בידיוק הגיעה מהחדר הסמוך כשחיוך עייף על פניה. "יש! פרופסור אניטה נוכל ללכת לבחור פוקימון עכשיו?" שאל דרג. "בוודאי." אמרה פרופסור אניטה. "בחדר הסמוך יש שידה עגולה עליה יש חמישה פוכדורים, כמספר המאמנים החדשים. על כל אחד מכם לבחור אחד מהם." "תודה פרופסור." אמר ריי והוא ודרג נכנסו לחדר. כפי שפרופסור אניטה אמרה הייתה שידה אפורה ועגולה בחדר עליה ניצבו חמישה פוכדורים. מעל כל פוכדור היה ציור של הפוקימון ששוכן בתוכו. ריי הסתובב מביב לשידה כשהוא בוחן ומתחבט. מכל הפוקימונים הוא העדיף הכי אחד שאותו הכי אהב ורצה. "זהו," אמר ריי "אני בחרתי! הפוקימון שאני הכי רוצה הוא סנטרט." אמר ולקח את הפוכדור. דרג שכבר בחר גם הוא פוקימון, גיחך. הוא כנראה חשב שריי צוחק. 
"מה מצחיק?" שאל ריי בתמיהה. "אל תגיד לי שבאמת בחרת את סנטרט." אמר דרג בליגלוג. "מה לא בסדר?" שאל ריי שכבר התחיל להרגיש שלא בנוח. הוא לא היה בטוח שהוא אוהב את הגישה של הדרג הזה. "אני אגיד לך מה לא בסדר. סנטרט הוא הפוקימון הכי פשוט חסר ערך וחלש! אפשר למצוא אותו בשדות כמו למצוא פידג'י! הוא בכלל בכלל לא נדיר! וווידל יותר חזק ממנו! אני בחרתי את איווי והוא פי מאה על סנטרט!" ליגלג דרג. "היי, תחזור בך!" כעס ריי. "אלה עובדות! היו לך עוד ארבע פוקימונים נדירים לבחור בהם ובחרת מכולם את הרכיכה הזה! אבל נו.. זה עיניין של טעם, או אולי עיניין של ידיעה בפוקימונים…" דרג המשיך להשמיץ וריי כבר ראה אדום בעיניים. "אני אראה לך פה מי הרכיכה פה. דרג, אני מזמין אותך לק…" פרפסור אניטה שהגיעה למקום קטעה אותו. "ריי, דרג, הבאתי לכל אחד מכם שישה פוכדורים ופוקדע. בהצחה במסעתכם." דרג לקח את הפוכדורים והפוקדע ופנה חזרה אל ריי. "אני לא אלחם בקרב מכור שהתוצאה ברורה. ביי ריי אני אחזור אליך, לכאן, אחרי שאנצח בליגה." הוא ניפנף לאחור והסתלק משם. "איזה נפוח" פנה ריי לסנטרט כשהוציא אותו ביודק מהפוכדור. "אנחנו עוד נראה לו סנטרט, אנחנו נהיה צוות בילתי מנוצח!" "סנטרט" קיפץ סנטרט בשימחה. "אולי כדי שאשאיר אותך מחוץ לפוכדור… אתה נראה לי מאושר ככה מה דעתך?" "סנטרט!" שמח סנטרט והינהן. לאחר שחזר ריי לביתו ואימו ציידה אותו במה שהיה צריך. ריי נפרד מהוריו והוא וסנטרט הלכו לדרכם לא לפני שאימו בחנה אותו שלוש פעמים ועוד פעם ליתר ביטחון שלא יחסר לו דבר. ריי וסנטרט יצאו לדרכם אל הלא נודע. ריי זכר את דבריה של פרופסור אניטה. "העיר שאליה מומלץ ללכת ראשונה היא העיר ליבגרוב. היא העיר הכי קרובה בא ניתן לזכות בתג המכון הראשון." לאחר שחלפה חצי שעה בקרוב מיציאתם, ריי וסנטרט הגיעו לחורשה נעימה ונחמדה וריי החליט לעצור שם לאימונים. "טוב סנטרט, לא נהיה עצלנים יותר מידי. רוצה להתאמן קצת?" אמר ריי. "סנטרט!" סנטרט הסכים. בסביבה היו כמה וכמה פוקימונים שניתן להילחם נגדם אך ריי רצה לפני קרב נגד פוקימון לאמן את סנטרט בסוג אחר של אימון. "סנטרט, נסה לדחוף אותי." קרא ריי. סנטרט חכך בדעתו ואז כשראה שהמאמן שלו באמת התכוון לכך הוא פסע לאחור וזינק על ריי שספג את המכה, איבד את שיווי משקלו ונפל. "לא רע" אמר ריי "נסה שוב, אבל הפעם תעשה הכי חזק!" "סנטרט?" סנטרט שאל בפליאה. "אל תדאג." אמר ריי והוציא את השק שינה שלו. "תפגע בשק שינה שלי ונראה אם תהיה תגובה. אל תשכח! אתה אמור להפיל אותי בעזרת פגיעה בשק שינה. אם המכה בשק שינה תעיף אותי אחורה זה אומר שמתקפת הדחיפה חזקה מאוד והיתה עושה לי או לפוקימון היריב הרבה יותר בלי השק אז קדימה! תקוף סנטרט!" "טרט" סנטרט מצא שעשוע במשחק החדש ורצה מאוד להצליח. הוא פסע כמה צעדים לאחור ורץ בכל כוחו ואז זינק ופגע בשק שינה. המכה רק גרמה לריי לפסוע צעד אחד לאחור. "מכה יפה סנטרט. אבל נסה שוב." אמר ריי. סנטרט לקח תנופה ורץ בשנית בכל כוחו אל השק ואז קפץ ונגח בשק. גם הפעם ריי רק הלך שני צעדים לאחור שלא יאבד את שיווי משקלו. "טרט" סנטרט התעצב. "אל תדאג סנטרט ניסית בכל כוחותיך! בוא ננסה אימון אחר." אמר ריי. לאחר שריי בדק את מהירותו של סנטרט וסנטרט שבר את שיאו שלו שלושה פעמים הם עשו הפסקה. לאחר ששתו ואכלו קימעה ריי זיכה את סנטרט בזכות אימונו הטוב לאימון קרב. ריי וסנטרט התקדמו אל אחד הרטטות שישב בצד הדרך והסתתר. ----------------------------------------- "סנטרט מתקפת דחיפה!" קרא ריי. "טרט!" סנטרט זינק אל רטטה שלא הספיק להתחמק, נפל אחורה מסוחרר ואז הצליח לקום וברח מהמקום, חבול. "גדול סנטרט! זה כבר הפוקימון החמישי שאתה מנצח היום ואין לך ולו הפסד אחד! הרטטה הזה היה קשוח מה?" השעה הייתה חצי שעה אחרי שפנו לרטטה שהסתתר בין השיחים כדי להילחם. ביינתים סנטרט הביס כבר חמישה פוקימונים. סנטרט הזיע ונפל אחורנית כמבקש מנוחה. "אתה צודק סנטרט." ריי הרים את סנטרט שם אותו במקום מוצל, מתחת לעץ, ושכב לידו נהנה מהמנוחה גם הוא. סנטרט לגם מים מהמימיה של ריי כשפתאום נשמע קול. "אני רואה שאתה מאמן מתחיל." זקנה עמדה ליד אחד העצים. נראה שהיא ראתה את הקרב האחרון. לידה היה זקן אחר, כנראה בעלה. "אההה, כן… שמי ריי ואני באתי מהעיר פיינט." אמר ריי ותוך כדי כך התרומם. "אני אלרה וזה ארל" היא הציגה את עצמה ואת הזקן השני "תפסת כבר פוקימון?" היא שאלה בהיתעניינות. "לא" אמר ריי ולא התבייש "רק היום התחלתי את המסע." "יכולת לתפוס אחד מהפוקימונים שניצחת" אמר ארל. "אני לא מנסה לתפוס כל פוקימון שאני רואה "רק את מי שאני רוצה, תודה." אמר ריי. הזקנים היו חטטנים. "גישה מעניינת." אמרה אלרה "בכל מקרה, אני ובעלי יצרני פוכדורים וביתנו קרוב. ומכיוון שאתה מאמן מתחיל נשמח לתת לך פוכדור משודרג." "פוכדור משודרג?" לא הבין ריי. "כן." אמר ארל "גרייטבול (כדור גדול) למשל הוא פוכדור משודרג. פוכדורים משודרגים יותר טובים מרגילים. "אני אשמח לקבל אחד!" ריי קפץ ממקומו והוא וסנטרט הלכו לבקתה קטנה. כשנכנסו לבקתה אלרה פנתה לריי "אני מציעה שתשים את סנטרט בתא ההחלמה שיש לנו כאן. הוא בטח די עייף מהקרבות. "כן את צודקת" אמר ריי ושם את סנטרט בתא החלמה קטן שהיה שם. "זהו, עכשיו תקבל את הפוכדור המשודרג שלך" אמר ארל וזרק אל ריי פוכדור יפה בצבע כחול. ריי תפס את הפוכדור אך משפגע הגרייטבול בידו הוא לפתע התפוצץ ועשן יצא ממנו. "מה קורה?….אחק…אחק" הספיק ריי למר ואז החל להשתעל. הוא לא ראה כלום אך לפתע שמע קול. זהו לא היה קולם של שני הזקנים אלא קול הרבה יותר צעיר. "היכון לצרות!" נשמע קול נשי. "כפולות ומכופלות" נשמע קול גברי. העשן התפזר וריי ראה מולו נערה ונער. לשניהם היו חולצות לבנות שהיתה עליהם האות אר (R) ומתחת חולצות שחורות. היה להם מגפיים שחורות וכפפות שחורות. לנערה היה שער בצבע ורוד/אדום ולבן היה שער כחול. לידם נמצאו העורות של הזקנים ומלבושיהם. עורות? אלה לא היו עורות! אלא היו תחפושות! הנערה והנער המשיכו בסיסמתם. "כדי להגן על העולם מהרס חסר תקנה" אמרה הנערה. "כדי לאחד את כל תושבי המדינה" אמר הנער. "כדי לשלוט ביבשה, באוויר ובמים" אמרה הנערה. "כדי להגיע אף לכוכבים שבשמים!" אמר הנער. "ג'סי" קראה הנערה בשמה שלה. "ג'יימס" קרא הנער בשמו שלו. "צוות רוקט במהירות העור ללא רחם." אמרה ג'סי. "היכנה עכשיו ילד או שתאלץ להילחם!" אמר ג'יימס "מיאו בידיוק!" מיאו אחד קפץ מאי שם. הוא עמד על שתיים ויכל לדבר. בידיו היה תא ההחלמה הקטן בו היה סנטרט. התא היה נעול במנעול והיה רק פתח איורור. הוא היה עשוי מכח קשיח וסנטרט דפק ביאוש על השימשה בלא יכולת לצאת. השימשה גם היא לא הייתה עשוייה מזכוכית אלא מחומר קשיח. "תחזירו לי את סנטרט! הוא שלי!" צעק ריי בבכי. "לא היינו מתנגדים." אמר ג'יימס. "הוא ממילא פוקימון חסר ערך וממש לא נדיר. אבל כבר עברנו במקום כי הבלון שלנו חסר אוויר "מתקרית" כלשהי" הוא בלע את רוקו נזכר בתקרית ההיא "ואם כבר הזדמן לידנו סנטרט מאומן אז למה שלא "נשאיל" אותו ממך?" הוא צחק. "צא ארבוק" קראה ג'סי. פוקימון נחשי וסגול יצא מתוך הפוכדור. "תקוף את הילד הזה במתקפת דחיפה!" "צ'אאארבוק" ארבוק זינק ישר אל ריי שלא הספיק להימלט ממנו והוטח על קיר הביקתה. ריי לא זכר הרבה. הוא זכר רק את צוות רוקט שהלכו משם יחד עם סנטרט הנעול לפני שהתעלף. -------------------------------------------------- ריי פקח את עיניו אט אט. "מ… מה? איפה אני?" הוא שאל את עצמו. לפתע הוא נזכר בבת אחת מה קרה. הוא החל לבכות אין סיכוי שימצא כבר את סנטרט. עברה כבר חצי שעה וצוות רוקט וודאי ברחו כבר. הוא כמעט התייאש אז נזכר שהם לבטח הולכים ברגל מכיוון שאין להם כלי תחבורה. אולי יש עדיין סיכוי. ריי שלף את המפה שאימו אזה לו מתיקו ועיין בה בדיקדוק. "הם היו יכולים ללכת לשני ערים קרובות." חשב ריי וקימט את מוחו. "הם יודעים שאני גר בפיינט! הם בטח חוששים שמישהו יזהה את סנטרט ויתפוס אותם! אם זה נכון אז הם בטח הלכו לעיר פיר." הוא בדק במפה את הדרך לעיר פיר מהבקתה. היה שביל, דרך המלך, שהוביל בעיקול שהאריך את הדרך אבל היה בטוח ונוח למקום הקודם שהיה בו ומשם לעיר פיר. "צוות רוקט בטח הלכו דרך השביל הזה!" חשב ריי. "אני חייב למצוא דרך קיצור ג-ד-ו-ל-ה כדי להגיע לדרך היותר מאוחרת של השביל. הוא בדק במפה ומצא דרך כזאת. שדה הקוצים המפורסם והענק היה בין הבקתה לבין הדרך. שדה הקוצים נמתך לאורך ענקי ולפי המפה היה דרך קצור גדולה מאוד לתוך דרך המלך המאוחרת. אך להיכנס לשדה קוצים? ריי חש כי אין לו ברירה. זה הסיכוי היחיד שלו לקבל את סנטרט האהוב שלו בחזרה. ריי החזיר את המפה לתרמיל ורץ ככל שנשאו אותו רגליו לשדה הקוצים. ------------------------------------------------ "אז.. מה נעשה עם הסנטרט הזה בכלל?" שאל ג'יימס. ג'סי חיככה בדעתה. "אני יודע." אמר מיאו. "נחליף אותו עם ילד אחר. בטוח נמצא מישהו שיסכים לתת לנו איזה פוקימון יותר שווה תמורת סנטרט. כל העיניין הוא דרך ההגשה! צריך להראות למי שאיתו נחליף שסנטרט הוא פוקימון מושלם ואם הוא יקנה את זה נרוויח פוקימון יותר שווה!" "אתה גאון מיאו! זה מושלם!" שמח ג'יימס. "אני שמחה שעזבנו את הנודניק הישן." אמרה ג'סי. "הפעם הזאת שהועפנו על ידיו הייתה הפעם האחרונה!" "נכון, צריך להודות שאין לנו כבר סיכוי לחטוף את הפיקצ'ו שלו עם כאלה פוקימונים חזקים כמו שלו." אמר ג'יימס. "הדבר הכי חכם הוא לעבור למטרות חלשות יותר." הוא צחק מהבדיחה של עצמו. "אולי כדי שנמהר." אמר מיאו "אולי הילד התעורר מהעילפון?" "אולי…" אמרה ג'סי "אבל אין לו סיכוי לשחרר את סנטרט! אנחנו רחוקים מהבקתה מאוד ואין לו את המפתח ככה שאין לו סיכוי! חחח…" ג'סי צחקה והראתה לחבריה את המפתח הבוהק. "חוץ מזה… אהההה" ג'סי מעדה לפתע על השורש של העץ שהיה מלפניה. המפתח והכלוב עפו מידיה לפנים ויד ארטילאית תפסה אותם. התברר שהיד היתה מוכרת והשורש כלל לא היה שורש אלא רגל. "מה!? לא יתכן! זה הוא!" אמרו בתמיהה מיאו וג'יימס כאחד. מולם ניצב ריי. ידיו וראשו אומנם זבו דם והיו מזוהמים והוא הזיעה והליכלוך השתלב בזיעה שלו ושיערו גם הוא היה מטונף ומלא קוצים אך הוא חייך חיוך ניצחון מאוזן לאוזן ואחז בכלוב ובמפתח. ריי שיחרר את סנטרט שקפץ עליו וחיבק אותו. "חתיכת…" ג'סי הזדעמה "אני אראה לך! לא תצליח לצאת מזה בשלום! אני בוחרת בך, ארבוק!" "אני בוחר בך, וויזינג!" קרא ג'יימס. "צ'אאארבוק" אמר ארבוק. "וויזינג" אמר וויזינג. "אני וסנטרט לא פוחדים! סנטרט צא!!!" קרא ריי. "סנטראאאט" קרא סנטרט ועמד במצב קרבי מול ארבוק ווויזינג. "ארבוק השתמש בעוקץ הרעל שלך!" קראה ג'סי. "וויזינג, מתקפת דחיפה!" קרא ג'יימס. "תתחמק מהם והשתמש בדחיפה כמו שעשית לי על וויזינג ותעיף אותו על ארבוק!" קרא ריי. סנטרט הצליח להתחמק ממתקפות היריבים ודחף בכל כוחו את וויזינג. אך וויזינג רק עף קצת לאחר בכאב וארבוק התחמק ממנו. "ארבוק תראה לסנטרט הקטנטן הזה מתקפת דחיפה אמיתית!" קראה ג'סי. "תתחמק שוב סנטרט!" קרא ריי. "צ'אאאר" ארבוק זינק על סנטרט וסנטרט שניסה להימלט לא הספיק ונפגע מארבוק. סנטרט בקושי הצליח לעמוד. "אולי אימנת את סנטרט אבל הפוקימונים שלנו הרבה יותר מאומנים וחזקים. וויזנג חסל את סנטרט עם מתקפת בוץ!" "תתחמק ממנו סנטרט ואז תקוף אותו במכת זנב!" קרא ריי. "וווווייייי" וויזינג ירק בדייקנות על סנטרט בוץ והלה נפגע ולא הספיק להימלט. סנטרט התעלף… צוות רוקט ניצחו… המשך יבוא |