| כתב-פוראט,מנהל האתר |
|
|
|
היה זה יום שקט ויפה. ריי ופליים היו באמצע הליכה ב... "רגע... איפה אנחנו בכלל?" שאל ריי. "אין לי מושג." אמר פליים. "אתה חושב שאיבדנו את השביל?" שאל ריי. "הייתי עונה לך ברצון." השיב פליים בדיכדוך. "אם היה שביל..." "רגע, במקרה יש לי מפה של האזור בתרמיל." אמר ריי והוציא מפה מתרמילו. "המממ... אני חושב שאתה תשמח." "למה? אנחנו על המסלול הנכון?" שאל פליים בתקווה. "לא. אבדנו לגמרי." השיב פליים והחזיר את המפה לתרמילו. "זה אמור לשמח אותי?" שאל פליים בתמיהה. "זה לא." השיב ריי בסיפוק. "אבל כדי לחזור לדרך אנחנו נמשיך הלאה ונעבור דרך העיר דרוופול. "זוורא!" קרא זוררזי בשמחה. פליים, כמו ריי, השאיר את הפוקימון שלו מחוץ לפוכדור. "כמה אנחנו רחוקים?" שאל פליים. "רגע..." הוא אמר. "אני מכיר את השביל הזה. למעשה," הוא הסיט את אחד הענפים הסבוכים של עץ גדול שהיה מולם. "הגענו." "גדול!" התלהב ריי. תרתי משמע למעשה. העיר דרוופול הייתה עיר גדולה וססגונית ממש כמו שמה. "גדול." הסכים פליים במשיכת כתפיים. השניים פסעו לכיוון העיר. ---------------------------------------< העיר דרוופול מלאה חנויות. השוק המה וריי היה שמח לרוקן את כיסו על כמה מהדברים המגניבים והיעילים משכרו שם אלמלא הוא היה זקוק לכסף ולא יכל לבזבז. טוב, לא יכל לבזבז יותר מידי. הוא בידיוק עמד לקנות שעון מעורר בצורת פיקצ'ו שאם האיש העצלן לא מתעורר אחרי שלושים צלצולים שעון הפיקצ'ו מחשמל אותו כאשר פליים בא לקראתו והאיץ בו לעזוב. "אם תתקע פה כל היום לא נוכל ללכת לבקר את אבא שלי. בוא נלך כבר!" ריי החזיר באכזבה את שעון הפיקצ'ו למקומו ושניהם הלכו לכיוון מעבדת העיר דרוופול. ---------------------------------------< "פרד!" קרא לינגור פיינדר כשריי ופליים הופיעו במעבדה. "איזו הפתעה. ומי החבר שהבאת איתך." "שמי הוא ריי." אמר ריי. "מאין אתה בא?" שאל פרופסור פיינדר. "מהעיר פיינט." ענה ריי. "אבא. אולי תערוך לריי סיור במעבדה." הציע פליים. "זה רעיון בכלל לא רע." אמר פרופסור פיינדר. "בואו אחרי. ריי ופליים הלכו אחרי הפרופסור ונכנסו לחדר בו היתה שידה מתכתית בה היו מקומות לשלוש פוכדורים. הפוכדורים לא היו שם. "היי," אמר ריי. "השידה הזאת נראת כמו השידה שעליה היו את הפוכדורים שבהם היה ניתן לבחור בין חמישה פוקימונים התחלתיים בעיר פיינט. חוץ מהעובדה ששם היו חמישה מקומות ופה שלוש." "אתה צודק בהחלט ריי." אמר פרופסור פיינדר. "זוהי אכן השידה עליה יש את שלושת הפוקימונים הניתנים לבחירה בעיר דרוופול." "למה פה יש רק שלוש מקומות לפוכדורים?" שאל ריי. "אסביר לך." ענה פרופסור פיינדר והחל להסביר. "יש המון ערים בכל המחוזות כפי שאתה יודע. כמעט בכל עיר יש מעבדה בה ניתן לבחור בין כמה פוקימונים התחלתיים." ריי הנהן. "עכשיו," המשיך פרופסור פיינדר. "בכל מחוז יש מעבדה ראשית בעיר מסויימת." "מה הכוונה מעבדה ראשית?" שאל ריי. "מעבדה ראשית אומרת ששם יש שלוש פוקימונים התחלתיים רישמיים. המתן רגע ואסביר." אמר פרופסור פיינדר משראה שריי פותח את פיו לשאלה. הוא המשיך. "המשמעות של המילה פוקימונים רשמיים היא ששלושת הפוקימונים הניתנים לבחירה יוכלו להתפתח פעמיים עד לצורה שלישית שהיא, כפי שידוע, הצורה הכי גבוהה שלא כל הפוקימונים יכולים להגיע אליה. התנאי השני הוא שכל פוקימון יהיה רגיש למשנהו. זה חייב להיות מים אש ועשב. מים רגיש לעשב, עשב רגיש לאש ואש רגיש למים. אני יודע שיש עוד מעגלי רגישויות אצל סוגים אחרים אבל המעגל הרשמי הוא מים אש ועשב. יש עיר אחת במחוז שבה יש מעבדה רשמית והעיר דרוופול היא העיר עם המעבדה הרשמית של מחוז סיטו. הבנת?" ריי הנהן. "אז בין אילו פוקימונים מסוג מים אש ועשב המאמנים יכולים לבחור במעבדה שלך פרופסור פיינדר?" הוא שאל. "תראה." פרופסור פיינדר שלף שלושה תמונות. הוא הושיט לריי את הראשונה. "פוקימון המים הוא טארטייל." פוקימון המים שבתמונה נראה אכזרי למדי. שיניו בהקו והוא נראה קשוח וחזק. למרות זאת, או ליתר דיוק- בגלל זאת- ריי שיער שלא היה בוחר בו. 
"פוקימון האש הוא היף." פרופסור פיינדר הושיט להם את התמונה השניה. היף היה פוקימון יפה. הוא היה פוקימון מעופף עם זנב אש. "הוא מגניב." אמר ריי. "איך הוא יורק אש? אני רואה את המקור שלו אבל זה לא נראה לי כמו מקור שאפשר לפתוח. זה נראה יותר כמו חצי מקור. מאיפה הוא מוציא את האש?" "אה, היף לא יכול לירוק אש." אמר פרופסור פיינדר. 
ריי נפל על הרצפה. "לא יכול לירוק אש?! איזה מן פוקימון אש הוא?" "טוב, למעשה יש לו כמה מתקפות אוויר נהדרות!" אמר פרופסור פיינדר וחייך. "בכל אופן, הפוקימון השלישי והאחרון הוא פוקימון העשב, סיניבור." הוא הושיט להם את התמונה. הפוקימון היה החמוד מקודמיו. לפחות לדעת ריי. "למה משמש העלה הגדול על הגב שלו?" שאל ריי. "אה, הוא משמש לשני דברים." אמר פרופסור פיינדר. "הראשון להסוואה. יש לו יכולת הסוואה מצוינת. ככה הוא יכול לגבור על יריבים קשים גם אם הם חזקים ממנו." "והדבר השני?" שאל ריי. "העלה מאכסן את הרעל שלו. כשהוא מרים את העלה הוא יכול לשחרר רעל או אבקה משתקת. שימושי לא?" הסביר פרופסור פיינדר. "הוא גם פוקימון רעל?" שאל ריי בתמיהה. הוא לא נראה כמו פוקימון עם רעל. 
"תתפלא." חייך פרופסור פיינדר. "איפה הטארטייל, ההיף והסיניבור האמיתיים?" שאל ריי. "מאמנים אספו אותם. כמו שבעיר פיינט כבר חילקו פוקימונים ככה גם אצלנו, בעיר דרוופול. חשבתי שתדע זאת." העיר פרופסור פיינדר. "איך אפשר לדעת. לכל אדם יש יומולדת ביום אחר." אמר ריי. "אהה..." חייך פרופסור פיינדר בהבנה. "אני מבין שקיבלת את סנטרט מהפורופסור של העיר פיינט ביום הולדתך?" "קרוב, יומיים אחרי." אמר ריי. "נו אז מה?" שאל בתמיהה. "ריי, כל חודש הפרופסורים של כל המעבדות שמחלקים בהן פוקימונים בכל הערים מקבצים את כל ימי ההולדת של בני העשר ליום אחד בחודש. אף פעם לא תהית איך יש כל כך הרבה ילדים עם יום הולדת בדיוק ביום שלך שבאו למעבדה?" שאל פליים. "למעשה, לא." אמר ריי. "לא ידעתי את זה קודם. וגם לא ממש היה אכפת לי. לי יש את סנטרט!" אמר וחיבק את סנטרט. "סנטרט!" אמר סנטרט בשמחה. "בואו. עלינו להמשיך בסיור אחרת לא תספיקו ללכת עד לחשיכה ואולי תאלצו אפילו להשאר לישון כאן!" "חס וחלילה." העיר פליים בציניות. "אתה עד כדי כך רוצה להיפטר ממני אבא?" פרופסור פיינדר צחק בקול גדול. הם המשיכו ללכת במסדרון המעבדה עד שהגיעו לרחבה ענקית של עשב. המקום היה יפיפה. ומושלם לפוקימונים. המוני פוקימונים רצו, ישנו, שיחקו או סתם הילכו במקום. היה גם אגם בו היו פוקימוני מים וכל שאר מקומות המחיה שפוקימונים יכלו לחשוק לגור בהם. מעל כל הרחבה הענקית הייתה סככה מזכוכית שלא הסתירה את החום או את האור. "אני סובר שעדיף לתת להם לחיות במקום הדומה לאזור המחיה הטבעי שלהם." אמר פרופסור פיינדר. "למעשה אבא עושה את זה כי ככה יותר קל לו לחקור את הפוקימונים ואת מנהגיהם ולא מתוך טובה אישית." לחש פליים לריי לחישה שכל אחד יכל לשמוע. פרופסור פיינדר הזעיף פנים. "כשתגיע לדרגה בעל שם של חוקר עולמי, אדוני הצעיר, אז אני אשמח לשמוע מה יש לך להגיד על צורת ה-" "בוווום" פיצוץ גדול נשמע והכל התמלא בעשן. "היכונו לצרות!" נשמע קול נשי. "כפולות ומכופלות!" נשמע קול גברי. "כדי להגן על העולם מהרס חסר תקנה!" "כדי לאחד את כל תושבי המדינה!" "כדי לחבוש את היבשה, האוויר והמים." "כדי להגיע אף לכוכבים שבשמים!" העשן התפזר ואישה צעירה וגבר צעיר נראו מבין העשן. "ג'סי!" אמרה האישה. "ג'יימס!" אמר האיש. "צוות רוקט במהירות האור ללא רחם!" אמרה האישה. "היכנע עכשיו ילד או שתאלץ להילחם!" אמר האיש. "מיאו, בידיוק!" קפץ הפוקימון החתולי ממקום כלשהו. "זה הם!" קרא ריי בבהלה. "וואו, אני לא מאמין! מיאו שעומד על שתיים וגם מדבר!" קרא פרופסור פיינדר בהתרגשות ורץ אל מיאו. "תסתלק פרופ', או שתטעם את הציפורניים שלי!" אמר מיאו בגאווה. "הזדמנות מצוינת לחסל אתכם!" אמר פליים. "אל תדאגו, אני לא אכאיב לכם מידי." "פליים," ריי נגע בכתפו של פליים. "מה?" שאל פליים ברוגז. "נקודה למחשבה- הם קרעו אותך בקרב הקודם. הם קרעו אותי לפני זה." אמר ריי. "הם תפסו אותי לא מוכן. עכשיו אני יחסל אותם ככה." הוא הקליק בידו. "נדמה לי שגם עכשיו אתה לא מוכן. אתה לוקח אותם כיריבים קלים. זה טוב להיות בטוח בעצמך אבל עד גבול מסוים!" אמר ריי. "תראה. אולי אותך הם קרעו אבל אני מאמן הרבה יותר חכם ממך. יש לי פוקימון הרבה יותר חזק משלך! עכשיו אל תנסה לגרום לי להיכשל בגלל שאתה ניכשלת!" כעס פליים. ריי כעס. ממש כעס. הוא בער כולו וצעק על פליים "תשמע מר ראש נפוח. אנחנו הולכים להילחם בהם ביחד אם אתה רוצה ואם לא! אני לא מנסה לעזור לך. אני חושב על זוורזי! אם הם יקחו אותו הוא יהיה המסכן. אז אל תהיה מטומטם ותתחיל לחשוב בהיגיון. אנחנו נלחמים עכשיו ביחד ולא אכפת לי איזה מספר אתה חושב שאתה!" "אני לא צריך עזרה ממך! אז אולי פשוט תעזוה אותי ותניח לי להילחם ואז....." ---------------------------------------------- ביינתים עמדו צוות רוקט מהצד והסתכלו בשני הילדים המתווכחים והצורחים. "היי.. מה איתנו?" שאל ג'יימס. "הלו, אנחנו תוקפים אתכם! אתם צריכים לשים לב לזה!" זעמה ג'סי. ג'יימס התקרב אל ריי ופליים שלא שמו לב אליו כלל. "אם ארבוק וווינזינג היו מתקיפים אותי באמצע היער לא הייתי נלחם כמו גולם!" צרח פליים. "או כן, ואתה ממש כיסחת אותם באמצע השביל שהיה ליד האסם ההוא!" צעק ריי חזרה. ג'יימס החל להגיד "היי תפסיקו כבר להתווכח! אנחנו-" "זוז הצידה מטומטם!" פליים דחף את ג'יימס הצידה והמשיך להתווכח עם ריי. "אולי קצת פישלתי. אבל זה היה בגלל שאתה כל הזמן הפרעת לי!" צעק פליים. "על מה אתה מדבר? אני בכלל התעלפתי! לא יכולתי להפריע לך בכלל!" התרגז ריי. "אררר... אני לא אתן לשני ילדים מעצבנים להתעלם ממני! ארבוק תקוף אותם עכשיו!" שאגה ג'סי. "צ'אאארבוק!" ארבוק זינק אל עבר ריי, פליים, זוורזי וסנטרט. ריי ופליים הסתכלו כאחד על ארבוק וקראו ביחד- "סנטרט, זוורזי, מתקפת דחיפה!" "סנטרט!" "זוורזי!" סנטרט וזוורזי קפצו ופגעו בארבוק ביחד. "צ'אאאר" צעק ארבוק בכאב בעודו מועף לאחור. "וויזינג מתקפת ערפיח!" קרא ג'יימס. "ווויייי" וויזינג שיחרר ערפל סמיך לכל עבר וזוורזי וסנטרט נבלעו בתוכו. "ארבוק מתקפת דחיפה!" קראה ג'סי. "צ'אאאאר" ארבוק העיף את זוורזי וסנטרט. "זוורזי, השתמש בקרן קרח כדי לעצור את וויזינג, באקדח מים כדי להעיף את ארבוק ואז קפוץ באוויר ותפגע בוויזנג בשביל שיעוף על ארבוק!" "זוו?" זוורזי בהה בתסכול. "צ'אאאאר!" ארבוק זינק על זוורזי והשתמש עליו במתקפת חנק. "סנטרט, מתקפת דחיפה!" קרא ריי. "סנטרט!" סנטרט קפץ על ארבוק והפיל אותו בעוד זוורזי משתחרר. ריי הביט לצד. וויזינג עמד מאחורי סנטרט שדח ביינתים את ארבוק כדי שלא יקום. "סנטרט..." הוא חיכה מעט. "קפוץ!" סנטרט קפץ ומתקפת הבוץ שוויזינג ירק לפני כמה רגעים פגעה בארבוק. "אררר... אל תתנו לגמדים האלו לעשות ממכם צחוק!" רגזה ג'סי. "השתמשו בדחיפה יחד!" "צ'אאאר" "ווווויייי" שני הפוקימנים פגעו יחדיו בזוורזי ובסנטרט. סנטרט וזוורזי צנחו על האדמה. מעולפים. "לא!" קראו ריי ופליים ביחד. "כן!" צחקה ג'סי. "מיאו..." היא פנתה אליו. "איי איי ג'סי. שני פוקימונים בדרך לבוס!" קרא מיאו ולחץ על כפתור בשלט שהוציא מאין שם. רשת גדולה עטפה את זוורזי ואת סנטרט. "רצינו לגנוב רק את זוורזי אבל אם כבר אז כבר." אמר מיאו. כדור פורח גדול שבלונו היה בצורת מיאו הופיע בשמיים והם נכנסו לתוכו. הבלון התרומם באוויר. "שלום נודניקים! תודה על הפוקימונים!" קראה ג'סי. "תחזירו את הפוקימונים שלנו!" קראו ריי ופליים. "זה מספיק!" פרופסור פיינדר שנעלם באמצע כל ההמולה הופיע לפתע. "פירו, הורד את הבלון לכאן!" "פייייי" פירו יצא מאחורי פרופסור פיינדר ותפס את הסל של הבלון במקורו הארוך. הוא הוריד את הסל למטה בקלילות. "תחזיר אותנו למעלה לפני שנחסל את הפירו שלך!" צעקה ג'סי. פרופסור פיינדר התעלם מהם. "פירו תביא הנה את הרשת שבא נמצאים זוורזי וסנטרט!" "פייירו" קרא פירו ולקח את הרשת לפני שצוות רוקט הספיקו לעשות כלום. "היי, מה אתה חושב שאתה עושה?" קראה ג'סי בחמה. "תחזיר את זה מיד תרנגולת חסרת נוצות שכמוך!" צעק ג'יימס. "חשבתי שאתם רוצים לחזור למעלה." אמר פרופסור פיינדר. "פירו תעיף אותם למעלה!" "פייייי" פירו עף עם הבלון למעלה ואז ניקב בו חור בעזרת מקורו. הבלון החל לעוף במעגלים למעלה וולמעלה. "אוי לי... זה מזכיר לי את הימים בחברת הנודניק הישן..." אמר ג'יימס. "ממש לא התגעגעתי אליהם!" אמרה ג'סי. "נו, טוב. תמיד טוב לאבד קצת אגו כדי לא להיות שאננים." אמר מיאו בעצב. "הבעיה היא שאין לנו עוד אגו לאבד יותר!" צרחה ג'סי. "נו טוב... נראה שצוות רוקט שוב מתעופף!" צעקו כולם יחדיו וצוות רוקט נעלם בשמים, משאיר אחריו רק כוכב מנצנץ. ----------------------------------------- "וואו, לא ידעתי שיש לך פירו פרופסור פיינדר!" אמר ריי. "הוא היה הפוקימון הראשון שלי. אתה יודע בן," הוא פנה אל פליים. "ספירו הוא הצורה הקודמת של פירו. והוא ממש לא פוקימון כזה נדיר ושווה. ואני התחלתי איתו ותראה מה יש לי עכשיו? פוקימון חזק ומרשים להפליא! אתה מבין בן, לפעמים צריך לזנוח את כל הגאווה העצמית. אני יצאתי למסע פוקימונים כשלא הייתי בנו של מישהו מפורסם, לא היה לי שום פוקימון נדיר וגם" הוסיף בצל של חיוך "לא ידעתי את כל הפוקדע והסוגים ועדיפותם בעל פה. ובכל זאת, הייתי גאה בהכל! באבי, בספירו שלי" הוא ליטף את פירו שחיכך אתת ראשו בידו של הפרופסור "כן, וגם במה שכן ידעתי." פליים הנהן ופנה אל ריי. "ריי, אני מצטער שהתנהגתי כמו חמור קודם. זה באמת לא היה יפה מצידי להגיד את כל הדברים הללו. אני באמת מצטער." "זה בסדר פליים." אמר ריי וטפח על כתפו של פליים. "אני סולח לך." "יופי. אני שמח שהשלמתם. גרמתם לרעש עצום לכל הפוקימונים והפרעתם להם בשנתם במהלך הוויכוח שלכם. עכשיו כדי שתמשיכו לדרך לפני שתאלצו עוד לישון כאן." חייך פרופסור פיינדר. ריי ופליים צחקו. פרופסור פיינדר ליווה אותם ליציאה מהעיר. "ביי אבא!" קרא פליים. "להתראות פרופסור פינדר!" קרא ריי. "להתראות ילדים!" קרא פרופסור לינגור. "שימרו על עצמכם!" "אל תדאג!" קרא פליים. "נשמור." ובעוד פרופסור פיינדר והעיר דרוופול, העיר הראשית של מחוז סיטו, נעלמים מהעין המישכו ריי ופליים בדרכם. "או, וריי," אמר לפתע פליים. "אני מצטער שאמרתי שאתה טיפש וחסר ניסיון ושאני יותר חכם ממך. לא הייתי צריך לומר את זה לידך או בקול." "מה??!!" רתח ריי. ובעוד פליים בורח מריי שמנסה לחנוק אותו אנו צופים בגיבורנו שממשיכים הלאה בדרכם. המשך יבוא |